רעיון זה, עד כמה שהוא נשמע פשוט, לא נולד עם שחר הטיסנאות ולקח כשלושים שנה עד שמישהו חשב עליו. בתחילת ימי הטיסנאות היו רק טיסנים חופשיים, אך בהם לא הייתה יכולת שליטה לאחר שיחרורם. טיסנאים הם עם יצירתי ועקב הרצון ליצירת שליטה נמצא גם פיתרון. הפתרון בא באמצע שנות החמישים כאשר טיסנאי אמריקאי המציא שיטה לנהוג טיסן ע”י שני כבלים. המטיס מחזיק בידו ידית בצורת האות ח’ (U באנגלית), בין הידית לטיסן מחברים שני כבלים דקים. בעזרת מיתקן קטן המצוי בתוך הטיסן מומרת תנועת הכבלים לתנועת ההגאים של הטיסן. בדרך כלל השליטה היא על הגה הגובה של הטיסן אולם בטיסני אירובטיקה (F2B) יש שליטה גם על מדפים בכנף המשפרים את השליטה בטיסן ואת יכולת התמרון שלו.
בעת הטסת הטיסן עומד המטיס במרכז השטח והטיסן טס סביבו במעגלים. המטיס מחזיק את ידית השליטה בידו בצורה אנכית לריצפה, משיכה של הידית מעלה תגרום לטיסן להרים את החרטום ולהפך.
טיסני הכבלים היו הצלחה אדירה ושנים רבות היו המחלקות הדומיננטיות בין חובבי השליטה. בשנות השבעים והשמונים, עם פיתוח רכיבים אלקטרוניים קטנים יותר, החלה תחרות בין יצרני הטיסנים והציוד הנלווה על פיתוח מערכות שליטה אלחוטיות טובות יותר. בד בבד עם התפתחות טיסנאות הרדיו החלה דעיכה בביקוש לטיסני כבלים פשוטים. טיסן רדיו פשוט, נותן יותר הנאה מטיסן כבלים פשוט. אך אין הדבר נכון לגבי הטיסנאות התחרותית. החיבור הפיזי בין המטיס לטיסן נותן תחושת שליטה שונה מזו המתקבלת בטיסני הרדיו ומהווה אתגר שונה ומהנה בהרבה מזה הקיים בהטסה ללא קשר פיזי אל הטיסן. בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר טיסנאים המתעניינים בטיסניי הכבלים ואף קיים מעבר של טיסנאי רדיו בחזרה לטיסנים נהוגי כבלים.
קוטר מעגל הטיסה נקבע בהתאם לאורך הכבלים. אורך זה נע בין 15 ל- 21 מטר בהתאם למחלקה אותה מטיסים.